כישראלים הגרים מחוץ לישראל חשוב לשאול את עצמינו:
היכן הבית שלי? 
מה יש בו בבית שהופך להיות משאת נפש של רובנו? 
מזה בית בשבילך? בצטח מבנה פיזי? כוח כלכלי? אהבה? בטחון? משפחה? חברים? זהות עצמית? או אולי טריטוריה? או מקום. מפלט מהעולם החיצון?

ואולי חשוב יותר מה הבית של ילדינו? ואיזה סוג של בית אנחנו רוצים לייצור להם

מורן גרה בארצות הברית כבר 20 שנה. "איפה הבית שלך ?" אני שואלת אותה והיא ממש מתקשה לענות. פיזית הבית שלה בארצות הברית עם בן זוגה ושני ילדים. יש לה בית יפה כדבריה בשכונה נחמדה. היא מארחת ומתארחת אבל תמיד תמיד היא חשה תחושה של ארעיות. וזו לא רק תחושה כי כל השקעה כלכלית בבית כמו קנית רהיטים, שיפוץ חדר אמבטיה מתלווה אליה מחשבה "האם כדאי להשקיע כי אולי אני אחזור לישראל". היא לא ממש מרגישה שייכת .  

"לא ממש היגרתי לארצות הברית" היא מסבירה. "פשוט נשארתי פה". אבל גם לישראל, המקום שבו נולדה וגדלה היא כבר לא מרגישה ממש שייכת. "המשפחה שלי בישראל, כיף לי לבקר אבל מפריעים לי כל מיני דברים בישראל שכשגרתי שם לא ראיתי כמו קולניות, דחיפות וכו ואני כבר לא בטוחה לצערי שאוכל להסתגל לכך שוב אם אחזור לישראל".

זינגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, מתאר את הבית כמקום ממנו אנחנו יוצאים ואליו אנחנו חוזרים פיזית ונפשית. לבית יש משמעות של מבנה פיזי, טריטוריה, זהות עצמית, שליטה וביטחון, קביעות והמשכיות, יחסי הגומלין עם משפחה וחברים, מקום מפלט מעולם חיצוני, ביטחון קיומי, חופש ממעקב, פרטיות, יכולת להחליט מי ייכנס וייצא מהבית.

בשיחות עם מורן עולה שאלה נוספת והיא השאלה ההורית: ילדיה גדלים בארצות הברית ולא בישראל ואיזה חוויות הם עוברים חשובות לה לא פחות. שהרי יתכן והיא מתלבטת מבחינה אישית אבל עבורם חשוב לה לייצור חוויה שזה הבית שלהם, הבית שלהם בארצות הברית. זה מקום הבטוח ממנו הם יכולים לצאת ואליו לחזור. דרך המפגשים היא מתחילה לשים לב לעד כמה היא מצליחה לתת לילדים חוויה של בית ולא של ארעיות.

ההתלבטות המנטאלית מצידה סביב בניית בית שלה עוזרת לה לגלות את הכוחות שמצויים בה, שבחיי היום-יום לא שמה לב אליהם. למשל, למרות שהיא אינה חשה בביתה אווירה של בית היתה לה אנרגיה להקים בית משלה, יפה ומטופח, והיא רוצה לדאוג לכך שילדיה יחושו חוויה של בית שלא הייתה לה. רות בהאר אנתרפולוגית מאוניברסיטת מישגן אומרת כי "אני מבינה כעת שמשמעות המילה בית מלאה סתירות ואי אפשר לתארה בהגדרה אחת ויחידה. גם אם תהליך ההסתגלות במקום החדש עבר בהצלחה, אי-נוחות מבעבעת בבטנו של המהגר, מין אמביוולנטיות קיומית".