הכל התחיל עם נסיעה לבן דוד של עדי בניו יורק. זוג צעיר אחרי חתונה החליטו עדי ומוטי לטייל קצת ובחרו כיעד את ארצות הברית. הגיעו לניו יורק ואז הבן דוד הציע להם "לעבוד קצת בעגלות" ולחסוך כסף להמשך הטיול. הקצת הפך לשנים, נולדו 3 ילדים והם כבר 15 שנה מתגוררים בארצות הברית. בתחילה בניו יורק, לאס ואגס ומיאמי. עדי ומוטי הגיעו אלי לייעוץ זוגי כאשר הם מדווחים על קשיים ביחסים,  מריבות בלתי פוסקות ביניהם עד שלעיתים קשה להם להזכר למה רבו.

במפגש עימם התברר כי חלק מהקשיים שהם מעלים קשורים במישרין ובעקיפין להגירה מישראל לארצות הברית. מוטי הסתגל מהר מאוד ואוהב את חיים בארצות הברית אך עדי מתגעגעת מאוד למשפחה שלה בישראל וחשה תחושה גדולה של החמצה ("לאחותי נולדה בת ואני בקושי מכירה אותה").

    הגירה הינה שלב מעבר בחיים בעל השלכות על הזהות והתפקוד הפסיכולוגי והיומיומי שלנו.  כמהגרים איננו נדרשים כיום לבטל את כל הסממנים התרבותיים-לאומיים ישראליים שלנו אך עדין אנחנו אמורים לאמץ את הזהות של אזרחי ארצות הברית. הלחצים התוך משפחתיים מתגברים מעצם העובדה כי בני משפחה שונים מסתגלים בקצב שונה. לעיתים הבעל או האשה מסתגלים מהר יותר ואז קים פער בין בני הזוג. בתהליך ההגירה אנחנו מדברים על תהליך זהה לתהליך אבל החל בהכחשה, הכרה באובדן, כעס והשלמה.

    בשיחה עם בני הזוג הועלו תפיסות שונות שלהם ואמביוולנציה לגבי ההגירה לארצות הברית, למה כדאי להשאר ולמה כדאי לחזור לארץ, קשר וגעגועים למשפחות המוצא יחד עם תחושה של הקלה בהיותם רחוק מ"הביחד המשפחתי" שלפעמים כדברי עדי אינו מאפשר נפרדות ואפשרות להיות עם עצמה. דרך חוויה של הגירה ואובדן של חיים קודמים בישראל חוותה עדי מחדש את חוויות שעברה אמה שעלתה לישראל בגיל ההתבגרות בתכנית נעל"ה ללא הוריה ונאלצה להתמודד לבד עם ארועים שונים בחייה.

    במפגשים לאחר מכן נבחנו ביחד סיטואציות שונות בחייהם וכיצד התפיסות של עדי ומוטי לגבי הסיטואציה שתוארה השפיעו על התגובות שלהם לאותה סיטואציה.  התברר כי חלק גדול מהמריבות היו קשורות במישרין ולא במישרין להגירה ולקונפליקט הזוגי ביניהם לגבי ארעיות השהות בארצות הברית– לקנות או לשכור בית, בחירת בית ספר לילדים, לנסות וליצור קשרים חברתיים עם אמריקאיים או להשאר ב"בועה הישראלית" "כי במילא אנחנו חוזרים לארץ" או "אם היינו חיים בארץ לא היו לנו הבעיות האלה".  מחקרים מצביעים גם על מספר שלבים פסיכולוגיים שמהגרים עוברים: ירח דבש, מפגש עם קשיי המציאות, והשלמה. עדי ומוטי נמצאים בשלב של מפגש עם המציאות והמסר שחוזק במפגשים הטיפוליים היה ש"זה נורמלי" להרגיש אמביוולנציה סביב הגירה, שלא לכל קונפליקט ישנו בהכרח פתרון אחד והחשוב הוא כיצד אנחנו מתקשרים ביננו סביב קונפליקטים מתוך מודעות עצמית לרגשות ולמחשבות שלנו.

     ומשפט סיכום, מדבריו של אלי ויזל זוכה פרס נובל לשלום "מילים יכולות לעתים, ברגעי חסד, להיות חזקות כמו מעשים".